טוב, אז אתמול נסענו למושב בו גרה הסבתא של זוגתי, ליד זיכרון יעקוב. אחרי חיים בעיר הרגשתי קצת קלאוסטרופובי עם כל השקט שמסביב. שומעים כל כלב וכל יתוש כאילו היה איזה דחפור או מחבש. פשוט נורא. אחרי חצי שעה התחיל לכאוב לי הראש. ביקשתי כדור, הסברתי שבגלל הרעש. לא נתנו לי כדור אבל החמיאו לחוש ההומור שלי.
המשפחה החליטה לטייל במושב. ביקשתי להתפנות טרם. נסגרתי בשירותים והתיישבתי על האסלה. הם דפקו שעה על הדלת ודרשו ממני לצאת. אמרתי שאני לא יוצא גם אם אמות. בסוף ויתרו לי והלכו בלעדיי. הם חזרו ורודי לחיים, מחויכים ומסריחים בחרא של פרות. רצתי בחזרה לשירותים, אבל הסבתא של זוגתי עמדה שם ולא נתנה לי לעבור.
אכלנו. היה טעים מאוד. כשהגישו את המנה השניה מספר חמש קמתי לשירותים, אבל כולם התנפלו עלי והושיבו אותי חזרה. התעקשתי וניסיתי לעמוד על שלי, אבל זה לא הלך כי הסבתא עמדה על שלה ושלה היה גדול יותר. אחרי שסיימתי את כל מה שהיה לי בצלחת קיבלתי אישור.
הציעו לנו להישאר ללון במושב. לא הסכמתי, איימתי שבאישון הלילה אברח מהבית. בתגובה נעלו את הדלתות. בבוקר קיללתי את התרנגולים, אחר כך את הכלבים, כשהסבתא הגיעה לראות מי מקלל, התאפקתי.
שוב אכלנו, ארוחת בוקר קלה משמונה מנות, ונסענו הביתה. כל הדרך שתקתי.
כשהגענו הביתה אמרתי לזוגתי שאני דורש גט ולא מוכן לוותר. שזה סופי, שנמאס לי ושהטיול למושב היה הקש האחרון ששבר את גב הגמל. היא הזכירה לי שאנחנו לא נשואים ושוב החמיאה לחוש ההומור שלי. חצינו את הכביש הראשי כי ליד הבית אין לנו חניה ועלינו למעלה. פתחתי את התריסים עם נוף עירוני מדהים וניגבתי את הפיח מהכיסא ליד החלון. אחרי כמה מנות של CO2, CO, NOX, N2, HC ושאר מזהמי האוויר אני מרגיש בבית.
אכלנו. היה טעים מאוד. כשהגישו את המנה השניה מספר חמש קמתי לשירותים, אבל כולם התנפלו עלי והושיבו אותי חזרה. התעקשתי וניסיתי לעמוד על שלי, אבל זה לא הלך כי הסבתא עמדה על שלה ושלה היה גדול יותר. אחרי שסיימתי את כל מה שהיה לי בצלחת קיבלתי אישור.
הציעו לנו להישאר ללון במושב. לא הסכמתי, איימתי שבאישון הלילה אברח מהבית. בתגובה נעלו את הדלתות. בבוקר קיללתי את התרנגולים, אחר כך את הכלבים, כשהסבתא הגיעה לראות מי מקלל, התאפקתי.
שוב אכלנו, ארוחת בוקר קלה משמונה מנות, ונסענו הביתה. כל הדרך שתקתי.
כשהגענו הביתה אמרתי לזוגתי שאני דורש גט ולא מוכן לוותר. שזה סופי, שנמאס לי ושהטיול למושב היה הקש האחרון ששבר את גב הגמל. היא הזכירה לי שאנחנו לא נשואים ושוב החמיאה לחוש ההומור שלי. חצינו את הכביש הראשי כי ליד הבית אין לנו חניה ועלינו למעלה. פתחתי את התריסים עם נוף עירוני מדהים וניגבתי את הפיח מהכיסא ליד החלון. אחרי כמה מנות של CO2, CO, NOX, N2, HC ושאר מזהמי האוויר אני מרגיש בבית.
